by Daniel Oz
יכ דע ,ינורג ימורממ יתקעצו יתקעצ .ילע רבג םילגה שחר םלוא ,התרזעל
הלודגה השאה םלוא ,ינעמושל היד התבריק יכ קפס לכל לעמ יתייה חוטב
,ךישחהו שמשה המלענ הרהמב .םיה לא הינפו דינ ילב תבשל הפיסוה תיסגאה
,ילע רעתסהל םידקה לודג לג .רקה לוחב עוקש ינאשכ יתומ לא יתננוכתהו
ץמאמבו םימב חומינ יב זחואה לוחה תא יתשח ,ינפ לע וצפנהב שממ הנהו
הנדועש השאב יתנחבהשכ יתעד הכלמנו ,תכלל יתינפ .ץלחהל יתחלצה יעגר
עבצנו ךלהש סעכב הילא יתשגינ .היכרב לע תוכמ תוודאו םיה לומ הבושי
ףצ םימב .םואתפ רמתיה הבג וליאכ המדנ ,יברקתהב .דעצ לכ םע הדרחב
.ההכ רעיש אלמ הצחר עבוכ
139
Beauty Sleep
Following her nanny’s advice, little Deborah went to bed
early to get her beauty sleep, waking up only at noon the
next day. She hurried to the mirror above the dresser, and
indeed her beauty sparkled back at her. She was happy, and
decided to become the most beautiful girl of all. She there-
fore drank some chamomile tea and went back to sleep.
She did not get up until she entered adolescence and saw
in the mirror a paragon of female splendor, at once svelte
and buxom as per the unspoken standards, which cannot
be measured and yet there are none more proper, purling
between daintiness and brashness in a secret and perfectly
balanced undulation, and every note in her body seemed
to have been drawn by an unparalleled artist. Her awe at
the reflection vanished instantly, and instead Deborah was
seized by the recognition that every minute of wakefulness
was costing her further beauty. She quickly took all the
sleeping pills and lay her head on the pillow forever.
140
יפויה תנש
קר הציקהו ,תמדקומ יפוי תנש ןושיל הנטקה הרובד הכלה תנמואה תצעב
.היפוי וב רהדזה ןכאו ,הדישה לעש יארה לא הרהימ איה .תרחמה םוי ירהצב
גנובב הת העמג ןכ לע .ןלוכמ הפיה המלעל ךופהל התעדב הרמגו ,הצלע
תפומ הל הלגתה יארבו ,הימולע ולחה רשא דע המק אל איה .םונל הרזחו
ןדמואל ןיאש ,תורתסנה תודימה יפל תופילח תעפושו הקד ,תישנ העפי לש
תנזואמו תידוס תילג הדונתב זוע ןיבו תונידע ןיב הכפמ ,ןהמ תונוכנ ןיאו
-ןיב .ותמגודכ עדונ אלש ןמא דיב טטרושמ הפוגב ות לכ היה וליאכו ,תומלשל
לש הקד לכ יכ רכיהה הרובדב זחא היתחתו ,האובבהמ התומעפתה הגפ עגר
השאר החינהו הנישה ירודכ לכ תא לוטיל השח .התופייתהב הל הלוע תורע
.תותימצל רכה לע
141
The Prophet
The prophet predicted that there would come a day when
the prevailing opinion would be that he was a false prophet.
For obvious reasons, he chose not to disclose this partic-
ular prophecy, and the people therefore continue to heed
his word and behold his truthfulness. If you should come
across him, ask him anything except: Should we believe
you henceforth?
142
איבנה
.אוה רקש איבנ יכ ויתודוא לע העדה חוורת ,םימיה ןמ םויב יכ הפצ איבנה
תוירבה תופיסומ ךכו ,וז ותאובנ תא תולגל אלש רחב ,םירורב םימעטמ
הלאש לכ והולאש ,םככרד לע הרָקי םא .ותקדצב חכוויהלו ולוקב עומשל
?ךליאו התעמ ךל ןימאנה :דבלמ
143
The Moth Under the Net
We were exhausted, my partner and I, and the gurgling
stream down the ravine helped lull us to sleep. In the dead
of night an underwing moth slipped in through a hole in
the net and began flitting here and there above us trying to
get out. As though his friends had heard, the hawkmoths
and underwings emerged from the thicket and stormed the
hole, filling our netted retreat with red, purple, and yellow,
in stripes, speckles, and dots. They descended upon us and
covered us until we vanished as though we had never existed!
Then I awoke from my dream and my partner was
sleeping beside me and I was unharmed and the swarm
of moths turned out to be false. Only the one, the green
underwing, existed in reality, trapped in the net with us,
flapping its wings. It occurred to me that in my dream,
too, there had been a hole, and the insect had broken in
through it—for otherwise, how had he appeared to me in
my sleep? By the light of morning, however, we scanned
our net until we had no doubt it was intact. This must be
because I simply dreamed up the moth and it burst out of
my dream.
144
הליכל תחתמ סַסה
.ונמידרהל עייס קיקנה דרומב לחנה ךופכפו ,ינאו יתפתוש ונייה םישושת
הנא ףרפרמ לחהו ,הליכב ערק דעב ףנכ-קורי סַס ןנתסה הליל ןושיאב
םיפרפרה ךבסהמ ואצי ,וירבח תאז ועמש וליאכ .אצומ ושפחב ונילעמ הנאו
םילוגסו םימודא ,הליכה תחת ונשרע תא אלמל הצריפה לע ואבצו םיססהו
!ונייה אלכ ונזוגנ דע ונוסיכו ונילע ורצ .םידוקנו ,םידוּרְבו ,םיִסַפְּסַפּ ,םיבוהצו
םיפרפרמה ליחנו םלשו אירב ינאו ידצל המנ יתפתוש הנהו ימולחמ יתצקה זא
.ויפנכב טבחְמו ונמע אולכ ,היה םייקו רירש ,ףנכה-קורי ,דחאה קר .הדבתה
,תרחאש — וכרד םג המינפ ץרפ קרחהו ,בקנ היה ימולחב ףא יכ יתעדב הלע
החנש דע ונתליכ תא ונקרס רקובה רואל ,םלוא ?יתנשב ידגנל עיפוה דציכ
אוהו ,ססה תא יתמלח םולחש םושמ אלא תאז ןיא !איה המלש יכ הנתיא ונתעד
.הצוחה ימולחמ עקב
145
The Second Book
Following his debut novel, Water Under the Bridge, all three-
hundred-and-three of whose pages were one long intricate
and syntactically meticulous sentence, there was an aura
of great anticipation around his second book. He wasted
no time, therefore, in writing Ruler Road, which was like-
wise composed of a single long sentence, but lacked even
a final period. When he arrived at the publishing house
with the manuscript, he discovered that he had forgotten
his wallet, which contained his identification papers. The
guard, not recognizing him, refused to let him in. With
nothing but a phone token in his pocket, he was forced to
sit on a nearby bench and wait in line for the pay phone,
by means of which he would notify the publisher’s offices
that he was
at the gate with the completed novel in hand.
The wait stretched on, and he succumbed to impatience.
Worn down by boredom, he opened the manuscript and
just had time to punctuate it with a multitude of periods
before being asked in.
146
ינשה רפסה
וידומע תשולשו תואמ-שולש לכש ,"רשגה תחת םימה" וירוכיב ןמור תובקעב
.ינשה ורפסל הלודג היפיצ הררש ,תיריבחת דפקומו לתלתפ ,ךורא דחא טפשמ
,ךורא דחא טפשמכ בתכנ אוה ףאש ,"לגרסה שיבכ" תא בותכל ששוב אל ,ןכל
תיב לא דיה-בתכ םע ועיגהב .תמתוחה תחאה הדוקנה וליפא וב הטמשוה לבא
,ותוא ההיז אלש ,רעושהו ויתודועת םע וקנרא תא תיבב חכשש הליג ,סופדה
תוכחלו ,ךומס לספס לע תבשל ץלאנ ,וסיכב ןומיסא קרשכ .וסינכהל ןאימ
ןמורהו רעשב אוהש ל"ומה ידרשמל עידוי ותועצמאב ,ירוביצ ןופלטל רותב
בורמ רבשנ .וילע רבגתה חורה רצוקו ,הכראתה הנתמהה .וידיב רמגומה
.סנכהל ןמוזש ינפל תודוקנ תבברב וקספל קיפסהו דיה-בתכ תא חתפ ,םומעיש
147
The Soldiers and the Dogs
First one soldier took ill. He coughed dryly and wiped tears
of blood from his eyes. Then the dog he liked to pet fell ill
and infected all the other gray, hairy barracks dogs, and
now each of them roved around in a swarm of flies. When
the Commander became ill, he ordered the dogs shot and
buried. Their suffering, therefore, was ultimately the briefest.
148
םיבלכהו םילייחה
.ויניעמ םד לש תועמד חנקמו שבויב לעתשמ היה .דחא לייח הלח הליחת
םירופאה ןיטקרסקה יבלכ ראש וקבדנ ונממו ,ףטלל גהנש בלכה הלח וירחא
וטטושב םהמ דחא לכ תא ףפא התעו ,לטב םש םילייטמ ויהש ,םיריעשהו
לע .םרבוקלו םיבלכב תוריל דקפ ,איבצמה הלח רשאכ .ינמזמז םיבובז ליחנ
.רתויב רצקה ,לכה תולככ ,הלא לש םלבס היה ןכ
149
The Empty Aircraft Carrier
The empty aircraft carrier floated motionless at twilight.
A nimbus of smoked traveled across the sky.
150
הקירה םיסוטמה תאשונ
.ןשע תרשח הענ םיימשב .םייברעה ןיב עינ ילב הפצ הקירה םיסוטמה תאשונ
151
The Feral Girl
The feral girl grew up in a city, a captive of humans. She
learned to call their calls, to wail their wails, to hunt their
prey.
152
ארפה תדלי
אורקל איה הדמל .םדאה ינב לש םתקזחב ,ריעב הלדג ארפה תדלי
. םפרט דוצל ,םתללי לליל ,םתאירק
153
Ignition
One is always being sternly cautioned not to toss away a lit
match, but when one wants to light a fire, one finds that it
is not easy. Dry twigs, shirking their duty, balk at igniting.
A flame may flap around on the paper like a fish.
154
התצה
,הרהזא לש ןושל לכב וינפמ םיריהזמ דימתש השעמ איה קלוד רורפג תָכלשה
אלו םדיקפתב םילעומ םישבי םידרז .לק אל הזש םילגמ תיצהל םיצורשכ לבא
.גד ומכ ריינה לע רפּרפל היושע הבהל .חקלתהל םישש
155
Cloudburst
I have frequently used words of cause and effect, for no
reason other than that all things have a reason, and when
there is freedom of choice—that too has a reason. Let us
not make the mistake of thinking that everything, there-
fore, is predictable. I have my reasons and my readers have
theirs, and if the rain fell due to a cloudburst, that is its
own reason, which at present it has given us no cause to
disbelieve.
156
ןנע רבש
םירבדה לכלש ינפמ אלא הז ןיאו ,האצותו הביס תולימב שומיש יתיברה
בושחל העטנ לב .הביס שי ךכל םג ירה — הנותנ תושרה רשאכו ,תוביס
ריטמה םשגה םאו ,םהיתוביס יארוקלו יתוביס יל .יופצ ,תאזל יא ,לכהש
םעט ונל קפיס אל ,העש יפל רשא ,ולש ותביס יהוז ירה ,ןנע רבש ללגב
.הב ןימאהל אלש
157
The Poet
The convicts waited in line for the axe with their heads un-
der dark burlap sacks. The sharp scents of the fabric and
their sweat mingled. Crude ropes were tightened around
their wrists so that the blood was cut off from their hands.
A poet in the crowd looked on, and in his notebook he lik-
ened his days to the inmates, and his nights to the blade
of the axe.
158
ררושמה
םחיר .םימוחש הטוי יקשב םיפוטע םהישארו םודרקל רותב ודמע םינודינה
קדוה סג לבח םהידי יקרפל בורק .היבוברעב שמיש םתעיזו דבה לש זעה
וימי תא המיד וסקנפבו ,ררושמ ףיקשה להקהמ .םהיפכמ םדה קתה דע
.םודרקה בהלל ויתוליל תאו ,םינודינל
159
The Sculptress
For some time we have been passing by here repeatedly,
and your work is always covered with fabric. What are
you sculpting?
– A memorial.
– In memory of what?
– Your anticipation.
160
תלספה
תלספמ המ .דב הטול ְךתריצי דימתו ,ןאכ םירבועו םיבש ונא בר ןמז הזמ
.םכתייפיצ — ?המ רכזל — .הטרדנא — ?תא
161
The Screech of the Crane
In the window stood a girl and in the branch opposite her
a nightingale, and the nightingale was distraught because
he heard a crane screeching on the other side of the forest.
He decided to imitate the crane’s screech like a parrot, so
that the girl would hear how grating it was, commiserate
with him, and share in his dislike of the crane.
As soon as the girl heard the screech, she cupped her
hands over her ears, closed the window, and drew the cur-
tains shut.
Wait!—the nightingale thought of saying—The screech
is not mine! I hate it just as much you do!
162
היכורכה תחווצ
רבעמ עמש יכ היה שערנ רימזהו ,רימז הלומ לאש ףנעבו הדלי הבצינ הנולחב
היכורכה תחווצ תא תוקחל ותעדב היה ןכ לע .תחווצמ היכורכ רופיצ רעיל
ומע קולחתו ובלל ןיבת ,איה תמרוצ המ הדליה עמשתש תנמ לע ,יכּות ומכ
.היכורכהמ ותדילס תא
ןולחה תא הרגס ףאו ,הּיפָּכב הינזא המטא ,החווצה תא הדליה העמששכ דימ
!ךומכ שממ התוא אנוש
163
The Tour Guide
A woman roamed from one land to another, thereby in-
advertently avoiding seven lethal plagues. Forty sailors
dragged their ship by its anchor to the shores of a peaceful
colonial island and could move it no farther. My thick-
bearded tour guide was lost forty-two years ago and has
yet to find his way—which is why I hired him. A beau-
tiful garden brimming with flowers in half the colors of
the rainbow, with butterflies in the other half fluttering
above them, and songbirds warbling pleasantly in ever-
green trees, with a babbling fish pond in its center, and by
the time you return from your travels the pond will dry
up and the trees will wither, the birds will flee, the col-
ors will fade, and there shall come up briers and thorns.
Shall you not go?
164
ךרדה הרומ
תופיגמ עבשמ ךכ בגא הלצינ ,הנווכב אלשו ץראו ץראמ הנעצ תחא השא
אלו ,טקש ילאינולוק יא יפוחל םתניפס ןגועב וכשמ םיחלמ םיעברא .תוינלטק
הנש םייתשו םיעברא ינפל דוביאל ךלה ןקדבעה יכרד הרומ .דוע ומירהל ולכי
יעבצמ יצחב םיחרפ ריתע ,הפהפי ןג .ויתרכש ןכ לע — וכרד תא אצמ םרטו
תומיענמ ריש ירופיצו ,םהינפ לע םיפחרמ ינשה םייצחב םירפרפו ,תשקה
,עסמהמ ךבושל דעו ,תכפכפמ םיגד תכירב ורובטבו דע-יקורי םיצעב תורימז
הלעי לכהו ובכי םיעבצהו ,הנחרבת םירופיצהו ,ולמקי םיצעהו שבּית הכירבה
?יאצת אלה .תישו רימש
165
Further Up the Path
Further up the path I saw colorless peacocks. Further up
the path from there I saw a girl with teeth like coals, peel-